הכירו את "הקו הוורוד": זריז, מועדף ורב קיבולת (כן, השם עשוי לבלבל..)
פורסם: מאי 26, 2013 נושאים: הכל, ישראל, כלכלה-עסקים, מיתוג ערים, עיר חכמה, קיימות-סביבה, תחבורה | Tags: BRT, Bus Rapid Transit, אוטובוסים רבי קיבולת, איכות חיים, איכות סביבה, בוגוטה, ברזיל, דרום אפריקה, הקו הוורוד, הרצליה, ישראל כץ, כפר סבא, מיתוג, מיתוג עירוני, מיתוג ערים, מערכת היסעים המונית, משרד התחבורה, נס ציונה, נתניה, עיר חכמה, פיתוח עירוני, צומת חולון, צומת מורשה, קולומביה, קורטיבה, קיימות-סביבה, קייפטאון, ראשון לציון, רחובות, רעננה, שר התחבורה, תחבורה, תחבורה עירונית, תחבורה ציבורית, תכנון עירוני, תל אביב השארת תגובה
משרד התחבורה מפרסם מכרז ראשון להקמת מערכת היסעים המונית BRT שתחבר את הרצליה ורעננה עם מטרופולין תל אביב באמצעות אוטובוסים רבי קיבולת, בקשר ישיר ומהיר. על פי התכנית קו ה-B.R.T הראשון, "הקו הוורוד", יכלול שני צירים עיקריים, הראשון יהיה קו חוצה שרון שיעבור מכפר סבא, דרך רעננה ועד הרצליה. הציר השני יכלול קו המחבר את כפר סבא, דרך צומת מורשה, ישירות למרכז תל אביב. מערכת ה-B.R.T בשרון צפויה להיחנך בסוף 2017.
האוטובוסים רבי הקיבולת של קווי ה-B.R.T ייסעו ברחובות הערים בנתיב נסיעה מיוחד ומוגבה מעט מיתר התנועה ויזכו להעדפה ברמזורים לאורך כל התוואי. קווים אחרים לא יורשו לנוע על התוואי ה-B.R.T. השר כץ ציין כי מערכת ה-B.R.T תציע לציבור הנוסעים רמת שירות גבוהה במיוחד וזמני נסיעה אטרקטיביים שיתחרו ברכב הפרטי. לדבריו, האוטובוסים רבי הקיבולת ינועו בתוואי הנסיעה בין ערי השרון לתל אביב, בתדירות של כ-5 דקות ובין הערים כפר סבא, רעננה והרצליה בתדירות של כ-10 דקות לכל הפחות, זאת בדומה לשירות הניתן על ידי רכבת קלה. כל אוטובוס יהיה מסוגל להסיע כ-200 נוסעים.
הטכנולוגיה לבנייה מעל נתיבי תחבורה עמוסים קיימת. עכשיו רק צריך להפוך את נתיבי איילון לפארק
פורסם: ינואר 23, 2013 נושאים: הכל, ישראל, כלכלה-עסקים, מיתוג ערים, עיר חכמה, קיימות-סביבה, תחבורה | Tags: The Big Dig, אדריכלות, איכות חיים, איכות סביבה, ארכיטקטורה, בוסטון, ברוקפילד, בת-ים, גבעתיים, גשר יצחק שדה, הרצליה, זיהום אוויר, זיהום רעש, חולון, ישראל, מחלף וולפסון, מינהל מקרקעי ישראל, מיתוג, מיתוג עירוני, מיתוג ערים, מנהטן, מנספלד-קהת, משרד השיכון והבינוי, ניו יורק, נתיבי איילון, פארק, פארק דרום, פארק הירקון, פי גלילות, קיימות-סביבה, קירוי אוטוסטרדות, קירוי כבישים, קירוי נתיבי איילון, ראשון לציון, רכבת מרכז, רמת גן, רמת השרון, רצף עירוני, שדרות פארק אווניו, שטחים ציבוריים, שכונת מונטיפיורי, שר התחבורה, תחבורה, תכנון עירוני, תל אביב השארת תגובה
קירוי נתיבי איילון – רצף עירוני ירוק
נתיבי איילון חוצים את מטרופולין תל אביב ומלבד השטח העצום שהם מנצלים, הם קורעים את המטרופולין ואינם מאפשרים רצף עירוני, זאת בנוסף להשלכות של זיהום אוויר ורעש. נתיבי איילון במטרופולין תל אביב אינם ייחודיים, וערים גדולות רבות סובלות מאותן בעיות תשתית, אבל חלק מהן גם התמודדו עם הבעיה ואף פתרו אותה, על ידי קירוי האוטוסטרדות וניצול השטח שמעליהן לטובת הציבור.
קירוי נתיבי איילון- לפני ואחרי
כבר בשנת 2003 הציגה חברת נתיבי איילון בפני שר התחבורה דאז, אביגדור ליברמן, תכנית לקירוי ציר איילון לכל אורכו, ובנייה רוויה של מסחר, משרדים, מגורים ומלונאות לעל הנתיבים. בשנת 2008 התכנית לקירוי נתיבי איילון הוגשה למשרד השיכון והבינוי. התכנית מומנה על ידי החברה, משרד התחבורה ומינהל מקרקעי ישראל. 15 מומחים מתחומי התשתיות וההנדסה גיבשו את היוזמה למה שיכול להפוך לאחד מפרויקטי התשתית הגדולים שנעשו אי פעם במדינת ישראל, ולספק למטרופולין תל אביב שטחים חדשים רבים, רצף עירוני, ואיכות חיים וסביבה טובים יותר, ואפילו רצף שטחים ירוקים מפארק הירקון בצפון ועד פארק דרום.
בתכניות שגובשו בעבר זוהתה היתכנות כלכלית גדולה, על ידי הקצאת חלק מהשטחים החדשים לנדל"ן, ושמירת חלקים נכבדים לטובת פארקים ושטחים ציבוריים. מבחינה הנדסית הפרויקט היה אפשרי כבר לפני שנים, אבל העלויות הוערכו כגבוהות מאד. בחלוף השנים, ערך הקרקעות בתל אביב זינק עוד יותר, והדרישה לקרקעות ממשיכה לעלות, ולכן מבחינה כלכלית, כיום ההתכנות גדולה עוד יותר מבעבר.
מאז הגשת התכניות לא הרבה התקדם. חברת נתיבי איילון אינה מוסמכת, וכנראה גם לא מעוניינת לקדם את הנושא, ומשרדי הממשלה, שהם אלה שאמורים לקדם תכנית מסוג זה, בחשיבה אסטרטגית ובראיה כוללת, גם כן לא קידמו אותה. מעבר לכך, נתיבי איילון חוצים שטחים של עיריות ראשל"צ, חולון, בת ים, תל אביב, גבעתיים, רמת גן, רמת השרון והרצליה ואף שהערים יכולות רק להרוויח מפרויקט שכזה, התיאום בינהן הוא על סף הבלתי אפשרי.
במסגרת הדו"ח שהוכן בישראל חולקו נתיבי איילון לשלושה מקטעים – צפון, מרכז ודרום – כדי לאפשר בדיקה מעמיקה של הפוטנציאל התכנוני של כל אחד מהם. בקטע הצפוני, מכפר שמריהו ועד פי גלילות (7 ק"מ), הוצע קירוי מלא או חלקי של הכביש במטרה לייצר עתודה משמעותית לפיתוח העירוני של הרצליה ורמת השרון; בחלק המרכזי, מפי גלילות ועד מחלף וולפסון (15 ק"מ), הוצע עיקר הפיתוח. בתחום זה כבר קיימת תכנית של משרד מנספלד-קהת למתחם משרדים ומגורים חדש באזור תחנת רכבת מרכז, ובמסגרתה יקורה בעתיד שטח נרחב מהנתיבים.
קירוי נתיבי איילון
כותבי הדו"ח בחנו באופן מעמיק את השטח שנמתח מדרום לתכנית עד לגשר יצחק שדה, והציעו קירוי מלא של הכביש והפיכתו לשדרה מטרופוליטנית ירוקה. החיבור העתידי יאפשר התפתחות של שתי הדפנות של האיילון ו"יחשוף את שוליה של שכונת מונטיפיורי לחזית עירונית חדשה". בקטע זה תוואי האיילון משוקע מספיק בהשוואה לגובה של של העיר ולכן ביצוע הקירוי צפוי להיות פשוט יותר.
בחלק הדרומי של הנתיבים, ממחלף וולפסון ועד גבולה הצפוני של ראשון לציון (4 ק"מ), המצב מעט שונה. בניגוד לחלק המרכזי של הכביש שעבר בתוואי המקורי של נחל האיילון, במקרה זה חתך הכביש רקמות עירוניות קיימות ופגע קשות בערכי הקרקע של שולי הרצועה. זה עשר שנים ממשיכות להתבצע במקום עבודות תשתית נרחבות, תחילה לצורך הקמת הכביש וכעת בעבור הקמת הרכבת. במקטע זה הציעו המתכננים לקרות שטח באזור בית החולים וולפסון ולהשיק במקביל פרויקט פינוי-בינוי ברחובות הסמוכים. בחלק החדש שיתוסף לעיר ייבנו בנייני מגורים ומוסדות ציבור ויוקם פארק חדש לטובת התושבים.
קירוי כבישים ותשתיות אינו רעיון חדש והוא מיושם בהצלחה בכמה מקומות ברחבי העולם. הדוגמה הידועה ביותר היא שדרות פארק אווניו במרכז מנהטן. בתחילת המאה ה-20 עברה במרכז השדרה מסילת רכבת משוקעת ורועשת, שהקשתה על פיתוח אחד המוקדים המרכזיים בניו יורק. כשהושלם פרויקט הקירוי ב-1930 שינתה השדרה את פניה ונהפכה ליעד יוקרתי לבנייני מגורים, מבני משרדים ובתי מלון מפוארים. דוגמה עכשווית יותר היא "Big Dig" בבוסטון, פרויקט ענק שבמסגרתו הוטמנה בקרקע אוטוסטרדה של עשרה נתיבים והוחלפה בשטחי נדל"ן ופארקים ירוקים. פרויקטים רבים נוספים נמצאים בתהליכי תכנון ברחבי ארצות הברית ואירופה. השינוי הזה משקף את ירידת קרנה של המכונית הפרטית לטובת תחבורה ציבורית ותנועת הולכי רגל ואת הרצון לדחוק החוצה כבישים עמוסים, שמקשים את פיתוח המרקם העירוני.
פרויקט The Big Dig בבוסטון, סבל מחבלי לידה ארוכים ומסובכים. הפרויקט נהגה לראשונה בשנת 1970, אבל תוכנן רק בשנת 1982. בשנת 1987 הטיל הנשיא דאז, רייגן, וטו על התכנית בשל עלותה, ומשום שהוגדרה כפרויקט במימון פדרלי (ולא עירוני). בשנת 1991 הקונגרס האמריקאי הפך את החלטת הנשיא ונתן אור ירוק לפרויקט, שקיבל אישור פדרלי סביבתי בשנת 1994. ב-1999 הוסטה התנועה לנתיבים חלופיים ובראשית שנות ב-2000 נפתח השלב הראשון.
קיימות דוגמאות נוספות בעולם לפרויקטים דומים, אולם כיום, שלא כמו בשנים בהם בוצע הפרויקט בבוסטון, יש גם טכנולוגיות בנייה חדשות המציעות אפשרויות שלא היו קיימות בעבר. חברת הבנייה והפיתוח ברוקפילד בונה כעת במנהטן, ניו יורק פרויקט בבלוק ב- West 30 בין השדרה התשיעית ושדרת דייר. החברה מתכוונת לבנות מגדלים של 60 קומות מבלי להפריע לתנועת הרכבות המקשרות את תחנת Penn Station ומנהרת ניו ג'רזי. הבנייה מתאפשרת על ידי מערכת של גשרים נעים מעל המסילות:
מאמרים קשורים: איך הפכה עיר תעשייה לבירה הירוקה של אירופה | השינויים הדרמטיים במקסיקו סיטי | העיר בה הכל המרחק הליכה | רם עמנואל רוצה להפוך את שיקגו לעיר הידידותית ביותר לאופניים | עתיד התחבורה הוא באופניים החכמות
תל אופן, יום כיפור, אסטרטגיה עירונית וממשל ריכוזי – הכל קשור
פורסם: ספטמבר 3, 2012 נושאים: הכל, ישראל, מיתוג ערים, קיימות-סביבה, תחבורה | Tags: איכות חיים, איל צאום, אסטרטגיה עירונית, יום כיפור, ישראל כץ, מיתוג, מיתוג עירוני, מיתוג ערים, מרחב ציבורי, משרד התחבורה, סביבה עירונית אטרקטיבית, עיר לכל תושביה, עיר עצמאית, עירייה ממוקדת לקוח, קיימות-סביבה, ריכוזיות, רכיבת אופניים, שר התחבורה, תחבורה, תכנון עירוני, תל אביב, תל אופן תגובה אחת
מסורת היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות – הנמסרת מדור לדור בקבוצה או בחברה מסוימת. לרוב המסורת מהווה למעשה את הבסיס להגדרה של הקבוצה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. (ויקיפדיה)
יום כיפור בישראל החילונית, פיתח לאורך השנים מסורות אזרחיות ייחודיות, שנטעו תוכן חילוני ביום שמקורו באמונה דתית שאינה רלוונטית יותר לחלקים גדולים באוכלוסייה. היציאה אל המרחב הציבורי הפנוי ממכוניות, הרחובות הריקים והבטוחים, השקט, המפגש החברתי והנסיעה על אופניים ללא חשש מדריסה, הפכו את היום הנורא לחגיגה חילונית, שהצליחה למצוא ייעוד ליום המיוחד הזה, במינימום פגיעה בציבור הדתי. התפתחות זו של יום כיפור החילוני, מנע למעשה עימות בין הציבור הדתי והחילוני, ובאופן קסם אפשר את המשך קיום המסורות השונות זו לצד זו. יום כיפור, לפיכך, הוא דווקא דוגמה לאופן בו ציבורים שונים יכולים לקיים מסורות שונות, זו לצד זו, לטובת כולם, ולפי ראות עיניהם.
השנה החליטה עיריית תל אביב כי תאפשר השכרת אופניים משירות תל אופן לפני כניסת החג והחזרתם בצאתו ללא עלות נוספת, עבור מנויי השרות. העירייה פעלה באופן שעוקב במדויק אחר ההתפתחות הטבעית של המסורת החילונית, כשהיא מאפשרת לחילוניים בעיר להעביר את יום כיפור כראות עיניהם, וזאת מבלי שתאלץ את עובדי השירות לעבוד ולחלל את החג. בחירה חופשית אישית, ושירות עירוני המאפשר אותה, ולא כופה אותה.
חזון העיר תל אביב מורכב מ-4 עקרונות בסיסיים: מרכז כלכלי ותרבותי – שמירה וחיזוק העיר כמרכז כלכלי ותרבותי מטרופוליני וארצי, תוך הפניית המשאבים לשיפור איכות החיים העירוניים. עיר לכל תושביה – עיר אטרקטיבית למגורים לכל הגילים, המאופיינת בחינוך איכותי, בשוויון הזדמנויות, בפלורליזם ובלכידות קהילתית. ממשל עם הפנים לאזרח– מתייעל ומשתף, בעל מידה רבה של עצמאות בניהול ענייני העיר הפנימיים, תוך שיתוף פעולה עם רשויות שכנות. עירייה ממוקדת לקוח – שיתוף והשתתפות תושבים – עיר עצמאית – שיתוף פעולה מטרופוליני. סביבה עירונית אטרקטיבית – פיתוח סביבה עירונית אטרקטיבית – עיר פתוחה להתחדשות ובו בזמן משמרת את מורשתה האדריכלית-תכנונית, פועלת לצמצום מטרדים סביבתיים ומקדמת מערכת תחבורה רב-אמצעית, יעילה ובת-קיימא.
מכאן שההחלטה של עיריית תל אביב שומרת על האסטרטגיה של העיר, על אופיה, על עצמאותה ועל רצון תושביה, ולא פלא שלא נשמעה ביקורת מצד תושבי העיר על ההחלטה, אלא רק ברכות. אז מה לשר התחבורה ולזה? הצהרתו של שר התחבורה ישראל כץ כי "הפעלת פרויקט תל-אופן ביום כיפור מהווה פגיעה בסמל המקודש ביותר של מדינת ישראל: מדובר בחציית קו אדום ובשבירה של כל המוסכמות…" משקפת את הבעייתיות הקשה של מבנה הממשל המאד ריכוזי בישראל.
משרד התחבורה אינו שותף לפרויקט לא בתכנון ולא במימון, אבל הוא שולח את ידיו הארוכות בכל עת שהוא חפץ, ואף מחלק לעצמו מחמאות לא ראויות. רמת הריכוזיות של הממשל בישראל כמעט ואינו מאפשר לעיריות לעשות דבר ללא אישור משרדי הממשלה, שלמעשה חונקים את הערים מלהתפתח באופן עצמאי. ההצהרה הפופוליסטית של שר התחבורה משקפת את המדיניות הממשלתית המתמשכת (לאורך דורות) של התערבות רק מתי שניתן להפיק ממנה רווח פוליטי, ואוזלת יד כאשר מדובר בעשייה ממשית (ראו מקרה הרכבת התחתית, והתחבורה הציבורית בכלל).
המאבק המתמשך בין עיריות וממשלות על מתן יתר עצמאות לעיריות לנהל את עצמן, מלווה את ההיסטוריה לכל אורכה. יחסי הכוחות בין ערים ומדינות עוברים שינויים גדולים בעשורים האחרונים. עליית כוחן של הערים המרכזיות בכלכלה ובפוליטיקה הבינלאומית והמקומית, ההכרה בכוחן כקטרים רבי עוצמה לפיתוח אזורי, והמורכבות הגדלה והולכת של ניהולן, מוביל למגמה הולכת וגוברת ברחבי העולם, בה מדינות מעניקות יותר ויותר עצמאות לערים לנהל את עצמן.
במדינות שונות הערים המרכזיות ביותר כבר זוכות למעמד ייחודי ועצמאי מזה זמן, ומדינותיהן הכירו בצורך לשחרר אותן מהשלטון המרכזי, בכדי לאפשר להן התפתחות מהירה. והמגמה הזו הולכת ומתרחבת. בשני פוסטים קודמים הצגתי את התהליך המעניק יתר עצמאות לערים גדולות בבריטניה וביפן.
מאמרים קשורים: עליית הערים העצמאיות- יפן | החזרה אל הפוליס – העיר העצמאית | באיזו עיר יש את שירות האופניים הטוב ביותר? | איך האופניים משנים את העיר | רם עמנואל רוצה להפוך את שיקגו לעיר הידידותית ביותר לאופניים
הנה באה הרכבת! הרכבת הקלה בתל אביב – מה? מתי? ואיך?
פורסם: מאי 30, 2012 נושאים: הכל, ישראל, כלכלה-עסקים, מיתוג ערים, קיימות-סביבה, תחבורה | Tags: אגרת גודש, אדריכלות, איכות סביבה, ארכיטקטורה, ארלוזרוב, בילינסון, בית רומנו, בלפור, בני ברק, בת-ים, גלי גיל, גשר מעריב, דרך בגין, הקו האדום, חניון המסילה, יפו, יצחק שדה, ישראל כץ, מיתוג, מיתוג ערים, מעבר משוקע, נתיבים לתחבורה ציבורית, נתע, פתח תקווה, ראשון לציון, רחוב יהודה הלוי, רחוב לינקולן, רחוב קרליבך, רכבת קלה, רכבת תחתית, רמת גן, שדרות ירושלים, שר התחבורה, תחבורה ציבורית, תכנון עירוני, תל אביב תגובה אחת
עיריית תל אביב וחברת נתע מפרסמות את תכנית העבודה לרכבת הקלה, הכולל את לוחות הזמנים המשוערים, אופן ביצוע העבודה וההשפעות על תושבי העיר.
על פי התכנית, מתוכננים בסה"כ 7 קווי רכבת, באורך כולל של 176 ק"מ, שיסיעו בשנת 2030 כ-1.42 מיליון נוסעים מידי יום, כש- 45% ממקומות העבודה יהיו בטווח הליכה רגלית מתחנות הרכבת, אבל עד אז יש זמן…
הקו האדום, הנמצא בבנייה, יהיה באורך 22 ק"מ, מתוכם 11 ק"מ תת קרקעיים, ויקשר בין פתח תקווה, בני ברק, רמת גן, תל אביב, בת ים ובעתיד יוארך עד ראשון לציון. בקו יהיו 33 תחנות, וזמן הנסיעה מפתח תקווה (בילינסון) לאלנבי תל אביב יהיה 19 דקות, ומבת ים (בלפור) לארלוזורוב תל אביב – 28 דקות.
במהלך הבנייה יסגרו חניונים לאורך הציר, כגון: גלי גיל ובית רומנו שכבר נסגרו, ובהמשך חניון המסילה. במהלך הקמת התחנות לאורך דרך בגין ורחוב יהודה הלוי יסגרו נתיבים לתנועה. לאורך שדרות ירושלים ביפו צפויה סגירת נתיבים לרכב פרטי, והותרת נתיבים לתחבורה ציבורית בלבד. גשר מעריב יפורק (סוף 2013), במקומו יבוצע מעבר משוקע ממזרח למערב, מרחוב יצחק שדה לרחובות קרליבך ולינקולן. להורדת התכנית המלאה
בחברת נתע מזהירים כי הרחבת עבודות ההקמה של הרכבת הקלה ב-2013, תביא להחמרה ניכרת בפקקי התנועה בכניסות לתל-אביב. בחברה אומרים כי בשנה הבאה יפתחו 14 מקטעי עבודה חדשים בצירים מרכזיים בגוש-דן, וכתוצאה מכך יורגשו עומסים חריגים בכל גוש-דן. הפתרון שמציעים בנת"ע הוא הטלת אגרות גודש על נהגים הנכנסים לתל-אביב, כבר לקראת תחילת העבודות. בנתיים שר התחבורה ישראל כץ מתנגד, כל עוד אין תחבורה ציבורית חלופית נאותה.
מאמרים קשורים: המטרו של אבו דאבי יוצא לדרך | הרכבת התחתית החדשה בעולם | מפת החדשנות העולמית והקשר לרכבות תחתיות | מיתוג מקומות על שם חברות מסחריות | מה עושים עם קווי רכבת שיצאו משימוש? | אפליקציה לשילוב כל אפשרויות התחבורה- לונדון
-
- תחנת שאול המלך
-
- תחנת קרליבך
-
- תחנת יהודית
-
- תחנת ארלוזרוב
-
- תחנת אלנבי
-
- מפת הרכבת הקלה
-
- לוח זמנים לביצוע
-
- מפת הקו האדום
הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים
פורסם: מאי 23, 2012 נושאים: הכל, ישראל, כלכלה-עסקים, מיתוג ערים, תחבורה, תיירות | Tags: aerotropolis model, Martin Prosperity Institute, באר שבע, הון אנושי, הכלכלן יאן ברוקנר, הכלכלן ריצ'רד גרין, השר לפיתוח הגליל והנגב, חברות תעופה, ישראל, ישראל כץ, כלכלה פוסט תעשייתית, מודל אירוטרופוליס, מיתוג ערים, נבטים, נגב, נתב"ג, נתב"ג 2020, סילבן שלום, פיתוח עירוני, צמיחה אזורית, צמיחה כלכלית, ראשון לציון, ראשי רשויות, רוביק דנילוביץ', ריצ'רד פלורידה, שדה התעופה המשלים לנתב"ג בנבטים, שדה תעופה, שדה תעופה בינלאומי, שר התחבורה, שרלוט מלנדר, תיירות, תכנון עירוני השארת תגובה
שדות תעופה הם הרבה יותר ממקום לתפוס טיסה, לקיים פגישה עסקית בין טיסות, או לעשות קניות בדיוטי-פרי. הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או אזור יכולים לבצע. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים, וזה כולל מלונאות, בידור, מסחר, כנסים, תערוכות עסקיות, בנייני משרדים ועוד.
הקשר ההדוק בין שדות תעופה ופיתוח אזורי התברר כבר בכמה מחקרים. מחקר סטטיסטי של הכלכלן ריצ'רד גרין מצא קשר בין הנוסעים בשדות התעופה למספר תושבי העיר לבין צמיחת תעסוקה. מחקר אחר של הכלכלן יאן ברוקנר מצביע גם על קשר הדוק בין נוסעי חברות התעופה ותעסוקה אזורית, ומצא כי 10% צמיחה בתנועת טסים בעיר מייצר 1% צמיחה בתעסוקה אזורית. עוד מצא, כי שדות תעופה ושירותים לחברות תעופה תורם יותר ידע ועסקים מבוססי שירות מחברות תעשייתיות. המחקר מסכם: "הממצאים מאשרים את התפיסה הרווחת כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית".
שדות תעופה מהווים עוגן ל"מודל אירוטרופוליס" (aerotropolis model) של פיתוח כלכלי, המבטיח לעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 בדומה לאופן שכבישים מהירים עשו במאה ה-20, רכבות במאה ה-19 ונמלים במאה ה-18. שדות תעופה מניעים שני דברים – מטענים או סחורה ואנשים. למעשה, הדיון לגבי שדות תעופה ופיתוח כלכלי התמקד בהנעת סחורות ובעסקים והתעשיות שצמחו סביב זה. אבל בכלכלה של היום, האפשרות להניע אנשים המייצרים וחולקים ידע הוא חשוב אפילו יותר.
ריצ'רד פלורידה ושרלוט מלנדר מה- Martin Prosperity Institute בטורונטו התבוננו באופן חדש על הקשר בין שדות תעופה ופיתוח כלכלי. מלנדר ביצעה ניתוח המשווה פעילות שדות תעופה לאינדיקטורים של פיתוח אזורי – תפוקה כלכלית, הכנסה ומשכורות, תעשיות הייטק ורמת חדשנות, רמת הון אנושי וריכוז ידע, מקצועי ויצירתי.
לשדות תעופה יש השפעה גדולה יותר על פיתוח כלכלי ע"י הנעת אנשים מאשר ע"י הנעת סחורות. גם למספר הטסים וגם למספר הטיסות קשורים לתפוקה הכלכלית, משכורות והכנסה. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין הנ"ל לבין תנועת מטענים וסחורות. שדות תעופה גם קשורים באופן הדוק עם מאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. גם מספר הטיסות וגם מספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז הבוגרים שהינם בוגרי אוניברסיטאות, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות ועוד יותר עם ריכוז של תעשיות הייטק. שוב, לא נמצא קשר בין פקטורים אלה לכמות המטען שעברה בשדות התעופה.
התפקיד של שדות התעופה בהעברת אנשים נעשה ברור יותר כאשר הם בדקו את הפעילות של שדות התעופה ביחס לנפש. מספר הנוסעים בשדות התעופה ביחס לנפש קשור עם תפוקה כלכלית, משכורות והכנסה, כמו גם עם מספר מסיימי האוניברסיטאות ועם ריכוז תעשיות הייטק. לעומת זאת, למספר הטיסות ביחס לנפש לא היה קשר משמעותי עם הכנסה, משכורות או תפוקה כלכלית והייתה קשורה באופן שלילי עם תעשיית הייטק, הון אנושי ויצירתיות. מטען ביחס לנפש היה קשור באופן מובהק רק עם תפוקה כלכלית לנפש.
מלנדר השתמשה בניתוח רב משתנים לנסות להבין את ההשפעה של פעילות שדות תעופה לצד פקטורים אחרים על הכלכלה האזורית והפיתוח הכלכלי. היא הסתכלה בתחילה על אילו פקטורים קשורים עם ערים שיש להם שדות תעופה. גודל האוכלוסייה, כמובן, וכן הטמפרטורה הממוצעת בעיר וגם על גודל הקהילה האמנותית והתרבותית. במילים אחרות, שדות תעופה נמצאים במקומות יותר גדולים, חמים ויצירתיים.
בשלב הבא היא בדקה את ההשפעה של שדה תעופה על הפיתוח הכלכלי. היא השתמשה בתפוקה כלכלית לנפש, המדד הסטנדרטי ליצרנות אזורית, בתור המשתנה התלוי, והכלילה את פעילות שדה התעופה לצד ההון האנושי, רמת האבטלה, תעשיות ההייטק ורמת האמנותיות והיצירתיות, ועוד משתנים שונים. היא השתמשה במספר נוסעים לנפש למדידת פעילות שדה התעופה כדי לבחון את ההשפעה של פעילות אנשים הקשורה לשדות תעופה על היצרנות האזורית.
היא מצאה כי פעילות של שדה תעופה קשורה באופן הדוק לשגשוג האזור ויצרנותו. עוד גילתה כי רמות ההון האנושי, רמות האבטלה ורמות האמנותיות והתרבות קשורים באופן הדוק עם היצרנות של האזור, בעוד גודל האזור ותעשיית הייטק אינם. נראה כי שזה לא הגודל שמשפיע על הרמת היצרנות האזורית אלא דברים שהגודל מסייע לעיר לגייס – כמו שדות תעופה, רמות גבוהות יותר של הון אנושי ואמנותיות ותרבותיות. זה לא הנעת סחורות או מטען, אלא היכולת להניע אנשים שאכפת להם.
ב-26 בדצמבר 2011 יצאה הודעה דרמטית ממשרדו של שר התחבורה ישראל כץ. "שר התחבורה הניח היום על שולחן הממשלה המלצה להקים את שדה התעופה המשלים לנתב"ג בנבטים שבנגב. בכך אימץ השר כץ את המלצות צוות ההיגוי הבין-משרדי שמונה על ידו". השר כץ הסביר בהודעה כי הקמת שדה תעופה בנבטים תביא לתנופת פיתוח גדולה בנגב, תגדיל את היצע העבודה ומעגל התעסוקה ותמשוך לאזור אוכלוסייה איכותית – שתגרום לפריחה כלכלית וחברתית.
בכך צירף עצמו כץ אל קבוצת לחץ גדולה שפועלת ללא לאות למען הקמת השדה בנבטים. הקבוצה כוללת בין היתר את השר לפיתוח הגליל והנגב סילבן שלום, מטה מאבק אקטיבי בראשותו של ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ', שבו חברים כ-30 ראשי רשויות מהצפון, מהמרכז ומהדרום, אנשי חיל האוויר לשעבר וטייסי אל על, קבוצות של צעירים מאזור הדרום וציבור הולך וגדל של אזרחים הסבורים שאין צודק, חברתי והגיוני יותר מלהרחיב את שדה התעופה הצבאי בדרום לכדי שדה אזרחי בינלאומי.
יוזמה אחרת, בשם נתב"ג 2020 מנסה לקדם הקמת שדה תעופה בינלאומי בים מול חופי ראשון לציון.
מאמרים קשורים: נתב"ג 2020 – האופציה הימית | שדה התעופה עמוס בעולם יהיה במזה"ת | שדה התעופה החדש בעמאן | מיתוג שדה התעופה בלבוב אוקראינה
מיתוג ערים ומדינות 
תגובות אחרונות