מהו ה"קריאייטיב קלאס"? מדוע כל הערים מחזרות אחריו? ומה ההעדפות שלו?

מגוון אוכלוסייה, היוצרת אינטראקציה, וקהילה המאפשרת לכל אחד להתאים ולחיות בה

הקריאייטיב קלאס, או המעמד היצירתי, הוא מונח סוציולוגי שנטבע על ידי ריצ'רד פלורידה, חוקר חברה וכלכלה מוביל, ומזוהה ככוח המוביל וההכרחי לפיתוח כלכלי בעידן העירוני הפוסט תעשייתי. פלורידה מעריך מעמד זה בארה"ב בכ-40 מיליון עובדים, 30% מכוח העבודה בארה"ב, ומחלק את המעמד לשתי קבוצות עיקריות: הליבה ה"סופר יצירתית" הכוללת 12% מכוח העבודה בארה"ב וכוללת טווח רחב של עיסוקים ממדע, הנדסה, חינוך, מחשבים, מחקר, יחד עם אמנויות, עיצוב ומדיה. קבוצה זו נחשבת ליצירתית, חדשנית ויצרנית של מוצרים מסחריים וסחורות לצריכה. הקבוצה השנייה המכונה "אנשי מקצוע" כוללת מועסקים בתחומים מבוססי ידע וכוללת את המועסקים בתחומי הבריאות, עסקים והון, משפטים וחינוך.

במחקר שפרסם פלורידה בשנת 2002 חזה כי מעמד זה יהיה הכוח המניע לצמיחה של הכלכלה, וכי יגדל ב-10 מיליון משרות בעשור הבא, מה שיביא אותו, כיום, להיקף של 40% מכוח העבודה בארה"ב. מעבר לכך, קיום המעמד מקושר לפיתוח דמוקרטי יציב, ולערכים פוליטיים כמו יעילות ממשל, שלטון החוק וחופש.

מאז נטבע המושג, מעמד זה הפך למושא החיזורים של ערים ומדינות סביב העולם, מתוך התפישה כי המקומות שיצליחו למשוך אנשים אלה אליהם, יזכו בצמיחה כלכלית מוגברת, שתלווה ברעיונות חדשים וחדשניים ותעשיית הייטק. למרות שלמעשה המעמד הזה קיים כבר מאות שנים, התפישה הנ"ל מאופיינת בכך שבעידן הגלובליזציה וכלכלת המידע הנוכחיים, המעמד הוא הכרחי לכלכלה הגלובלית ולהתמודדות בתחרות הבינלאומית העזה בין ערים ומדינות. המעמד המקביל באירופה מוערך בסדר גודל דומה לזה שבארה"ב.

ערים רבות מתמודדות עם השאלות: מדוע אנשים בכלל, ובני המעמד היצירתי בפרט, הנהנים מאפשרויות בחירה רבות, בוחרים להתגורר במקום מסוים? מה מושך אותם למקומות מסוימים ולא לאחרים? כלכלנים וחוקרים חברה בחנו בעבר שאלות אלה, לגבי אופן בחירת מקום המגורים והעיסוק, אולם לרוב התעלמו מהאופן בו אנשים מקבלים החלטות. ריצ'רד פלורידה, שהתחבט בשאלות אלה במשך שנים, ביצע מחקר עם מכון גאלופ באמצע שנות ה-2000, והתשובות שהתקבלו חזרו על עצמן שוב ושוב.

המקום עצמו, כך התברר, היה הפקטור המרכזי בבחירה. עד כדי כך שפלורידה טבע מונח נוסף – "איכות המקום" (quality of place) שיסכם זאת. הוא השתמש במונח בניגוד לשימוש הרווח של המונח "איכות חיים" כדי לכסות טווח ייחודי של מאפיינים המגדירים מקום והופכים אותו לאטרקטיבי. בהמשך התפתח המושג "נכסים מקומיים" (Territorial Assets) שהפך לאות T הרביעית בארבעת ה-T המגדירים צמיחה כלכלית, יחד עם טכנולוגיה, כישרון וסובלנות (Technology, Talent, Tolerance). על איכות המקום ניתן לחשוב כשילוב בין 3 מימדי מפתח:

• מה יש שם? הצירוף של הסביבה הבנויה והסביבה הטבעית, כמקום ממריץ, מושך לחיים יצירתיים.
• מי נמצא שם? מגוון אוכלוסייה, אתני, לאומי, דתי, ובעל העדפות מיניות שונות, היוצרים אינטראקציה ומספקים עדות ברורה כי הקהילה מאפשרת לכל אחד להתאים ולחיות בה.
• מה קורה? חיי רחוב תוססים, תרבות בתי קפה, אמנויות ומוזיקה. הנוכחות הנראית של אנשים העוסקים בפעילות חוץ, היוצרים יחד הרבה פעילויות, מרגשות ויצירתיות.

איכות המקום ניתנת להגדרה כשילוב של סדרת חוויות. רבות, כמו אלה המוצעות על ידי "הסצנה ברמת הרחוב" (עוד מושג שטבע פלורידה street-level scene), הן דינמיות ומציעות השתתפות. ניתן להיות יותר מצופה, הפעילות מציעה אפשרות להיות חלק מהסצנה. אולם, בעוד חוויות הרחוב הן שם כדי להימצא על ידי מי שמעוניין בכך, ניתן גם לפרוש הביתה או למקום שקט יותר, ולהרגע בפארק עירוני או אפילו לצאת מהעיר.

סצנה ברמת הרחוב. פעילות המציעה אפשרות להיות חלק מהסצנה

האנשים היצירתיים נהנים משילוב של השפעות. הם רוצים לשמוע סוגי מוזיקה חדשים ולנסות סוגי אוכל אחרים. הם רוצים לפגוש ולהתרועע עם אנשים השונים מהם, להחליף רעיונות ולהתווכח על נושאים. המעגל החברתי של אדם עשוי שלא להיות מגוון דייו, אולם המעמד היצירתי רוצה גיוון בכל מקום. אותנטיות היא מפתח. מקום המאופיין ברשתות מסחריות, רשתות מסעדות, ורשתות של מועדונים נתפש כלא אותנטי. לא רק שמקומות אלו נראים זהים בכל מקום, הם גם מציעים חוויה זהה בכל מקום. רבים מבני המעמד היצירתי גם מעוניינים להיות מעורבים בעיצוב קהילותיהם ואיכות המקום בו הם חיים.

איכות של מקום אינה נוצרת מאליה או באופן אוטומטי. זהו תהליך מתמשך ודינמי המערב מספר פנים של הקהילה. כמו דברים טובים אחרים, לא תמיד הכל טוב ומצליח. מה שנראה כמו התחדשות עירונית מצד אחד, נראה כמו ג'נטריפיקציה לאחרים. עליית מחירי דיור מלווים לרוב עם שינויים בהרכב האוכלוסייה. אלו בעיות רציניות הדורשות התייחסות רצינית.

מקום אטרקטיבי אינו חייב להיות עיר גדולה, אולם הוא חייב להיות מגוון ומכיל שפע של תרבות ורעיונות, ומקום בו אנשים מבחוץ יכולים במהירות להפוך למקומיים, וכל אחד ימצא בו מקום לעצמו. אחד הנושאים הזוכים להתעלמות בהקשר זה, הוא איכות המקום בהקשר של רווקים/ות ואפשרויות המפגש וההכירות. בארה"ב רק 48% מבתי האב כיום כוללים זוגות נשואים, ולכן אנשים רבים זקוקים לאפשרויות מפגש והכירות. תפישה רווחת מייחסת חשיבות עליונה למקומות העבודה, אולם המחקר שערך פלורידה, ומחקרים שבאו בעקבותיו גילו כי 3 איכויות מרכזיות מושכות אנשים למקומות: ההיצע החברתי, כמו אירועי בידור ומקומות להכיר, פתיחות לאנשים חדשים ועד כמה המקום אסתטי.

המבקרים של פלורידה טוענים כי המיקוד באיכות המקום, ובעיקר נושא הסצינה האמנותית והמגוון, הם מגמה חולפת, ומצביעים על מקומות כמו סיליקון ואלי ואחרים, כמוכיחים כי אנשים העוסקים בייטק מעדיפים פרברים מסורתיים. אולם כל המקומות הללו ממוקמים בתוך מטרופולינים גדולים, שהם מהמגוונים ביותר בעולם. במקביל ניכרת תנועה מתגברת והולכת של מעבר חברות טכנולוגיה אל מרכזי הערים, מה שתומך בתפישה של פלורידה.

איכות של מקום מגדירה את ההצלחה של הקהילה וכוללת את איך שהיא נראית, התרבות, והאוכלוסייה, יחד עם כל שאר הדברים שכל אחד רוצה במקום בו הוא גר. כמובן שמקומות עבודה, בתי ספר וביטחון חשובים גם כן, אולם מי שמצמצם את ההתמקדות לאחרונים, מציע הצעה דלה מדי וחסרת השראה לתושבים, שאינה יוצרת תחושה של חיבור למקום, ומקום המעשיר את תושביו.

ריצ'רד פלורידה מדבר על הקריאייטיב קלאס

מאמרים קשורים: תעשיית ההייטק חוזרת לעיר | ריצ'רד פלורידה – המהפכה הטכנולוגית העירונית | צפיפות וחדשנות בערים הגדולות | הערים היצירתיות בעולם | הערים החדשניות בעולם