דירוג איכות החיים בערים בעולם, ודירוג תשתיות הערים. מרסר 2012

מרסר לוגוערי אירופה ממשיכות לשלוט בטבלה, כשוינה נשארת העיר המדורגת ראשונה, ובגדד אחרונה. סינגפור מדורגת ראשונה בעולם מבחינת תשתיות עירוניות, ופורט א-פרינס, האיטי אחרונה. הונלולו וסן פרנסיסקו הן הערים המובילות בארה"ב לאיכות חיים, אבל ערי אירופה שולטות בדירוג החדש לתשתיות עירוניות.

וינה ממשיכה גם השנה להוביל את טבלת איכות החיים בערים של מרסר, כשציריך ואוקלנד אחריה. מינכן היא הרביעית בדירוג, ואחריה וונקובר (5). דיסלדורף יורדת מקום אחד למקום הששי בדירוג, ואחריה פרנקפורט (7), ג'נבה (8), קופנהגן (9) וברן וסידני יחד מדורגות במקום העשירי.

בארה"ב, הונלולו (28) וסן פרנסיסקו (29) הן הערים המדורגות גבוה ביותר, ואחריהן בוסטון (35). שיקגו מדורג במקום ה-42, ווושינגטון 43. דטרויט היא העיר המדורגת נמוך ביותר מבין ערי ארה"ב (71).

הערים עם הדירוג הנמוך בעולם הן חרטום, סודן (217), נדג'מנה, צ'אד (218), פורט א-פרינס, האיטי (219), בנגוי, מרכז אפריקה (220), ובגדד, עירק (221).

מרסר מדרגת מדי שנה את ערי העולם במטרה לעזור לארגונים וחברות בינלאומיות לפצות את עובדיהן כאשר הם מוצבים ברחבי העולם. הדירוג כולל 221 ערים הנמדדות ביחס לנתוני הבסיס של העיר ניו יורק.

השנה הדירוג מציע מדד נפרד המדרג את ערי העולם במונחים של תשתית, ומבוסס על אספקת חשמל, זמינות מים, שירותי טלפון ודואר, תחבורה ציבורית, עומסי תנועה וזמינות של טיסות בינלאומיות ליעד. סינגפור מדורגת במדד זה ראשונה, ואחריה פרנקפורט ומינכן (2), קופנהגן (4), דיסלדורף (5), הונג קונג ולונדון (6). פורט א-פרינס מדורגת בתחתית מדד זה (221). ערי ארה"ב המובילות בדירוג  התשתיות הן אטלנטה (13), דאלאס (15), וושינגטון (22) ושיקגו (28).

דירוג מרסר- 5 המובילות

דירוג מרסר- 5 המובילות

אמריקה – ערי קנדה שולטות בראש הרשימה באזור זה, עם וונקובר (5), אוטוווה (14), טורונטו (15) ומונטריאול (23). ערי קנדה כמעט ולא זזו בדירוג ביחס לשנה שעברה. הונלולו היא המובילה מבין ערי ארה"ב (28), ואחריה סן פרנסיסקו (29) ובוסטון (35). ניו יורק מדורגת 44. במרכז ודרום אמריקה פויטה-א-פיטרה, גואדלופ (63) מדורגת גבוה ביותר באיכות החיים, אחריה סן חואן, פורטו ריקו (72) ומונטבידאו, אורוגוואי (77).

אירופה – 15 ערים אירופאיות מדורגות בין 25 המקומות הראשונים בדירוג לאיכות חיים. וינה ממשיכה להוביל את הדירוג גם לאזור וגם בעולם, שאר 10 הערים האירופאיות המובילות הן בעיקר גרמניות או שווצריות.

ערים אירופאיות אחרות בין ה-25 מקומות הראשונים הן אמסטרדם (12), ברלין (16), המבורג (17), לוקסמבורג (19), שטוקהולם (19), בריסל (22), נירנברג (24) ושטוטגארט (27). פריז מדורגת 29, הלסינקי 32, אוסלו 32, ולונדון 38. דבלין, אירלנד צונחת 9 מקומות מהשנה שעברה למקום 35 בעיקר בגלל עלייה דרמטית בפשיעה והצפות חמורות. ליסבון מדורגת 44, מדריד 49, ורומא 52. פראג היא העיר המזרח אירופאית המדורגת גבוה ביותר (69), ואחריה בודפשט, הונגריה (74), לובליאנה, סלובניה (75), ויליניוס, ליטא (79) וורשה, פולין (84). העיר האירופית המדורגת נמוך ביותר היא טיביליסי, גיאורגיה (213).

ערי אירופה גם שולטות בעשיריה הראשונה של דירוג התשתיות העירוניות, כשפרנקפורט ומינכן מדורגות במקום השני העולמי, אחריהן קופנהגן (4), דיסלדורף (5), לונדון (6), המבורג (9), ופריז (12). בודהפשט היא העיר המזרח אירופית הראשונה בדירוג התשתיות (67) ואחריה ויליניוס (74) ופראג (75).

התשתיות בערי גרמניה ודנמרק הן מהטובות בעולם, הודות לשדות תעופה מעולים, קישוריות מקומית ובינלאומית, ורמה גבוהה של שירותים ציבוריים. הדירוג הגבוה של לונדון במדד התשתיות משקף שילוב של שירותים ציבוריים ברמה גבוהה, עם מערכת תחבורה ציבורית כולל שדות תעופה, רכבת תחתית ושירותי רכבות.

אסיה-פסיפיק –אוקלנד (3) ממשיכה להיות העיר עם איכות החיים הטובה באזור, אחריה סידני (10), וולינגטון (13), מלבורן (17) ופרת' (21). סינגפור ממשיכה להוביל את הערים האסיתיות (25), ואחריה ערי יפן – טוקיו (44), קובה (48), יוקוהמה (49), ואוסקה (57). הונג קונג (70), סיאול (75), קואלה לומפור (80), טייפה (85) ושנגחאי (95) הן ערים אסיתיות נוספות בין המאה המדורגות ראשונות בעולם, והערים המדורגות נמוך ביותר באיזור הן דאקה, בנגלדש (203), בישקק, קירגיסטן (204), ודונבה, טג'יקיסטן (207).

מבחינת תשתיות סינגפור מדורגת ראשונה בעולם, ואחריה באזור הונג קונג (6), סידני (8), פרת' (25), טוקיו (32) ומלבורן (34). פער ניכר נראה בין ערי אסיה פסיפיק, בעוד מספר ערים השקיעו באופן מאסיבי בשיפור תשתיות ושירותים ציבוריים, כחלק מהתחות העזה למשיכת זרים, מומחים ותיירים. עם זאת, מספר לא מבוטל של ערים באסיה מדורגות ברדע הנמוך של המדד, בעיקר בגלל בעיות פוליטיות, תשתיות גרועות והעדר שירותים ציבוריים.

המזרח התיכון ואפריקה – דובאי (73) ואבו דאבי (78) באיחוד האמירויות הן המובילות האזוריות במדד לאיכות חיים. אחריהן פורט לואיס, מאוריציוס (82), קייפטאון, דרום אפריקה (89), יוהנסבורג (94), ויקטוריה, סיישל (96) ותל אביב (99) הן הערים היחידות שנכנסו בין מאה המקומות הראשונים במדד. לאזור יש 15 ערים בין 20 המקומות האחרונים, כולל לאגוס, ניגריה (202), חרטום, סודן (217), נג'דמנה, צ'אד (218) ובגדד, עירק (221)- העיר המדורגת כבעלת איכות החיים הגרועה במדד.

במדד התשתיות דובאי (34) מובילה את האזור, תל אביב (58), אבו דאבי (72), פורט לואיס (91), מוסקט (94), קהיר (95), וקייפטאון (97).

מאמרים קשורים: דירוג מרסר לאיכות החיים בערים 2011 | דירוג מרסר לערים היקרות בעולם 2012 | 300 הערים הצומחות והמתכווצות בעולם | דירוג ערי הסטארטאפ בעולם | הערים הטובות בעולם


מחאה והמרחב הציבורי: איך הכיכרות תורמות או מזיקות לדמוקרטיה

דמוקרטיה והמרחב הציבורי

דמוקרטיה והמרחב הציבורי

מחאה ציבורית בשנים האחרונות עברה אל הרשת. ניתן לבנות תנועת מחאה בפייסבוק, לארגן אותה עם Foursquare ולתעד אותה עם אינסטגרם. העולם התאהב ברעיון של מהפכה חברתית המונעת על ידי טוויטר, על פי הדוגמה של האביב הערבי.

אבל כל הכלים הדיגיטליים הללו לא משנים את הצורך הבסיסי של דמוקרטיה: מרחב ציבורי ממשי ואקטיבי. מובן כי מצרים צעירים וזועמים ארגנו את עצמם בעזרת טלפונים חכמים בינואר בשנה שעברה. אבל עדיין הם היו זקוקים לכיכר תחריר. גם בישראל המחאה החברתית שניזונה כל כך מהרשת, לא זכתה לתהודה דומה לזו של האוהלים בשדרות רוטשילד, ולהפגנות הגדולות בשטח.

ג'ון פרקינסון, חוקר פוליטי מאוניברסיטת וורוויק בבריטניה, נסע אל 11 ערי בירה בעולם בניסיון להבין את הקשר בין המרחבים הציבוריים והדמוקרטיה. "מה יכולה דמוקרטיה להרוויח ממרחב ציבורי" הוא שאל "האם יש לה צרכים פיזיים כדי לצמוח? וכיצד ערים מודרניות מספקות צרכים אלו?"

את הממצאים שלו הוא פרסם בספר Democracy and Public Space: the Physical Sites of Democratic Performance המציע מבט שונה על כיכרות ופארקים אשר לרוב נבחנים בהקשר של יכולתם למשוך תיירים, פסטיבלים וקונצרטים, ולא הפגנות. לאחר שביקר בכל עיר, תוך בחינת הנגישות, הגודל, מאפיינים של ביטחון, פרקינסון גיבש דירוג מפתיע של המרחבים הציבוריים בערים במובן של טוב או רע לדמוקרטיה:

  1. ברלין, גרמניה
  2. וולינגטון, ניו זילנד
  3. אוטווה, קנדה
  4. קנברה, אוסטרליה
  5. וושינגטון, ארה"ב
  6. הונג קונג
  7. מקסיקו סיטי
  8. לונדון, בריטניה
  9. טוקיו, יפן
  10. סנטייגו, צ'ילה
  11. קייפטאון, דרום אפריקה

אז איך זה שוושינגטון נמצאת באמצע הדירוג, ולונדון קרוב לתחתית? "למלא את ה'נאשיונאל מול' (הכיכר המרכזית בוושינגטון) זו משימה שמאד קשה להשיג" אומר פרקינסון. "הרבה מהבירות האחרות מציעות מרחבים ציבוריים דלים במיוחד בקדמת המוסדות הפוליטיים שלהם. כיכר צ'ארטר גארדן, הכיכר המרכזית בהונג קונג, יכולה להכיל רק 5000 איש. בהונג קונג כל כך הרבה יותר קשה להביע את הגודל הפיזי של המחאה." אומר פרקינסון.

אבל לוושינגטון יש מספר בעיות. הכיכר היא מאסיבית, אבל לא קל להשתמש בה למחאה, היא עמוסת מנגנוני שיטור מסוגים שונים, ומאד קשה לצלם בה וידאו. גם השטח הציבורי הנוסף, קומפלקס הקפיטול, אינו נגיש כל כך עבור אזרחים. פרקינסון גם אומר כי דירדרנו את האיכות הפוליטית של מקומות אלה על ידי הפיכתם למוקדי תיירות הומים.

המחאה החברתית תל אביב

המחאה החברתית תל אביב

"ערים רבות משקיעות מאמצים רבים בהתייחסות לאתרים אלה כאתרי מורשת, כאתרים חצי מקודשים של דת אזרחית" הוא אומר. "וכך אתה אמור לבוא למקום כזה עם גישה חצויה".

הבעיה של לונדון היא שונה במקצת. "הכיכר המרכזית שמול הפרלמנט בלונדון היא קטנה, והיא אי תנועה. כינוסים דמוקרטיים בכל גודל בלונדון צריכים להעשות בהייד פארק, שם הסביבה שונה לחלוטין (וגם התחבורה לשם יקרה). בבריטניה קיים גם חוק המגביל הפגנות בשטח המקיף את הפרלמנט, וכל מי שרוצה להפגין שם צריך לקבל רשות, ולרוב נדחה."

בקנדה, המצב טוב בהרבה מזה שבוושינגטון או לונדון. הפרלמנט הקנדי נלחם בקביעות במשטרה המנסה לסגור את השטח הציבורי מחוץ לו. כך שאם אתה קנדי שרוצה להביא את זכותך הדמוקרטית להפגין ממש ליד הפרלמנט, אתה יכול. למעשה, אתה יכול לצעוד ממש לתוך הבניין ולפגוש את נבחרי הציבור שלך בחדרים ציבוריים השמורים במיוחד לשם כך. אתה אילו יכול להתחתן שם, אומר פרקינסון.

מאמרים קשורים: מדוע הרחובות שייכים למכוניות ולא לאנשים? | איך מעצבים דיקטטורה? צפון קוריאה | המקומות הטובים והגרועים בעולם לחיות כאישה | מצעד הגאווה במוסקבה נאסר ל-100 השנים הבאות | הפרס האירופאי למרחבים ציבוריים 2012