כלכלה עירונית: שנה לבריסטול פאונד, והעיר בה אפשר לשלם עם ערמונים

הבריסטול פאונד

הבריסטול פאונד

שנה חלפה מאז השיקה העיר בריסטול בבריטניה את המטבע המקומי, הבריסטול פאונד. מטרת היוזמה הייתה לשפר את הכלכלה העירונית המקומית, לעודד עסקים קטנים, ולשמור יותר מהכסף של תושבי העיר בתוך העיר.

נראה בחודשים האחרונים כי בריטניה יוצאת מהמשבר הכלכלי, אבל לגבי כלכלה מקומית אין ספק: כל 1 ליש"ט שיוצא באופן רגיל מתורגם ל-20 פני של פעילות כלכלית מקומית נוספת, אבל כל 1 בריסטול פאונד מייצר 4 ליש"ט של פעילות כלכלית מקומית נוספת, כשהכסף המקומי נותר בתוך מערכת האספקה המקומית.

לקרוא את ההמשך »


עצמאות למדינת תל אביב: האם הגיע הזמן לשקול את זה ברצינות?

דגל תל אביבהמושג "מדינת תל אביב" נולד כביטוי של ביקורת על אורח החיים במרכז התרבות והכלכלה הישראלית, אבל טומן בחובו משמעויות עמוקות בהרבה, המבטאות אורח חיים ותפקוד עירוני הדומה יותר לערים הגלובליות המובילות בעולם, מאשר לביצה הפוליטית המזרח תיכונית. "מדינת תל אביב" היא, לכאורה, מקום משוחרר מפוליטיקה פנימית או דאגות לאומיות, המרוכזת בהתפתחות כלכליות וסוגיות תרבותיות, משוחררת מבעיות תקציביות, ובעיקר, משאירה מאחור מדינה שלמה הנאבקת בקשיי קיום כלכליים ודילמות פוליטיות.

המצב של תל אביב דומה מאד לערים רבות בעולם. הכלכלה העולמית התרכזה בעשורים האחרונים בערים המרכזיות, ומשקלן היחסי בכלכלה של מדינותיהן הפך חסר פרופורציה לגודלן הפיזי או לגודל אוכלוסייתן.

יש מדינות שזיהו את המגמה, תוך הבנה כי יש לתת יותר עצמאות לערים לנהל את עצמן, על מנת לאפשר להן לצמוח בכלכלה הגלובלית המהירה, ובתחרות בין הערים בעולם. העצמאות הניתנת לערים אלה משחררת אותן מתהליכים איטיים שמאפיינים התנהלות של ממשלות, ומאפשרת להן להגיב במהירות ובמקצועיות לשינויים ולהתפתחות הכלכלה הגלובלית.

בריטניה השיקה יוזמה נרחבת להעניק לכמה מעריה הגדולות יותר עוצמה בניהול גורלן הכלכלי. לשש מעריה הגדולות של בריטניה – ברמינגהם, בריסטול, לידס, נוטינגהם ושפילד – הוענקה אוטונומיה גדולה יותר לגבי הכלכלה והתשתית שלהן. עצמאות זו כבר ניתנה לליברפול ומנצ'סטר.

ערים מהוות באופן גובר והולך יחידת מפתח אורגנית של הכלכלה העולמית, וההכרה בכך הגיעה אל מקבלי ההחלטות בממשלה הבריטית. סגן ראש ממשלת בריטניה ניק קלג ציין כי ערים "משמשות כתחנות הכוח של אנגליה, כך שזה רק הגיוני שהערים יחליטו עבור עצמן כיצד לחזק את הכלכלה המקומית שלהן". מדיניות המדרבנת חדשנות, יצרנות ופיתוח כלכלי היא אפקטיבית יותר ברמה המקומית מאשר ברמת המדינה. ראשי ערים נמצאים בקשר הדוק יותר עם הכלכלות המקומיות, והם לעיתים קרובות פרגמטיים יותר, ופחות מונעי אידיאולוגיה מחברי ממשלה.

צעדי חקיקה חדשים שמאפשרים לעריה הגדולות של יפן ליצור ממשלות עירוניות חדשות אושרו על ידי הפרלמנט היפני. החקיקה החדשה תאפשר לערים כמו אוסקה ויוקוהמה להתארגן מחדש משנת 2015 בצורה של ישויות חדשות לפי מודל הממשל של טוקיו.

את המצב הזה, של היחס בין הערים המרכזיות למדינותיהן, היה מי שתיאר, בהתייחסו ללונדון, כ"עיר מדרגה ראשונה, שצמודה לה מדינה מדרגה שנייה". לונדון היא ללא ספק אחת מבירות העולם, אולם אנשים החיים בחלקים אחרים של בריטניה מרגישים בעולם אחר. לונדון עברה מיתון בשנים האחרונות. אולם הוא לא נמשך זמן רב. כלכלת העיר צמחה בין השנים 2007 ל-2011 ב-12.5%, פי 2 מבשאר המדינה, ושוק הנדל"ן בקושי עצר לרגע. מחקר עדכני מעריך כי ערך הנדל"ן בלונדון עלה ב-15% מאז החל המשבר הכלכלי, ועשרת הרבעים המובילים של לונדון שווים, במונחי נדל"ן, יותר מאלה של ווילס, סקוטלנד וצפון אירלנד ביחד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בבריטניה פרסמה כי לונדוני ממוצע תורם 70% יותר לכלכלה הבריטית מאזרח שאינו לונדוני, והוא גם מקבל פחות מהמדינה.

בחזרה לכותרת המאמר, ואם נשקול אותה לעומק, מיד תצוץ דילמה מהותית: מה זה "תל אביב"? האם תל אביב היא העיר בגבולותיה המוניציפליים, או שמדובר במטרופולין גוש דן, אליו מתייחסים בעולם כ"תל אביב" והכולל את רמת גן, גבעתיים, בני ברק, הרצליה, חולון, בת ים ועוד?

זוהי שאלה מהותית מכיוון שריבוי הרשויות מהווה מכשול לצמיחה, לפיתוח ולהתקדמות המרכז הכלכלי של ישראל, ואם נוסיף על כך את השלטון הריכוזי, השומר בידיו סמכויות שבמקומות אחרים בעולם כבר מזמן הועברו לערים, נגלה כי ישראל מעכבת את צמיחת המרכז הכלכלי שלה במו ידיה.

הניסיונות לאחד רשויות ולהעניק יתר עצמאות לערים בישראל נמשכים כבר עשורים, אולם ללא תוצאות משמעותיות. ככול שהמדינה תמשיך ותתעכב בביצוע שינויים נחוצים אלה, היא תמשיך לעכב את צמיחתו של מטרופולין תל אביב ואת כלכלת ישראל כולה. מכאן, שאולי עצמאות לתל אביב היא חזון רחוק ואפילו דמיוני, אולם הקמת מטרופולין מאוחד עם יותר עצמאות הוא בהחלט אפשרי, ובעיקר נחוץ.

מאמרים קשורים: חזרה אל הפוליס – העיר העצמאית | הערים העצמאיות של יפן | בבריסטול כלכלה מקומית = מטבע מקומי | איך יראו הערים ב-2050? | "עיר עולם"- מה זה אומר? והאם תל אביב היא עיר עולם?


עבר, הווה ועתיד בשירותי שיתוף האופניים בערים

למרות שנראה כי שירותי שיתוף האופניים, או האופניים להשכרה, הם תופעה חדשה, שיתוף אופניים התחיל כבר ב-1965 וכבר הספיק לעבור 3 דורות של התפתחות. מספר הערים המציעות שירותים כאלה ריבע את עצמו בחמש השנים האחרונות, וכיום יותר מ-500 ערים ברחבי העולם מציעות אותו.

הדור הראשון של שיתוף האופניים החל בשנת 1965 באמסטרדם. "האופניים הלבנים" של העיר הוצעו בחינם, ומשתמשים היו אמורים לנצל אותם לנסיעה, ובסיומה להשאיר אותם לשימוש אחרים. תכנית "האופניים הלבנים" הייתה הראשונה בעולם שהציעה שיתוף וניידות בעיר. קופנהגן, דנמרק, הציגה את הדור השני של שיתוף אופניים והרחיבה אותו למספר אלפי זוגות אופניים תחת השם Bycykler København. שילוב תחנות העגינה בשירות ענתה על הצורך להתמודד עם גניבות ולהבטיח החזרה. השירות ניתן בחינם, אולם שיחרור האופניים היה עם מטבע שהוחזר עם השבת האופניים.

ב-1998 העיר רנה (Rennes) בצרפת השיקה את Vélos à la carte (אופניים בכרטיס), שהיה הדור השלישי של שיתוף האופניים, בו כרטיס חכם החליף את המטבע. השירות גם החל את בתכנית הפופולרית כיום של השכרה ל-30 דקות בחינם. השימוש בכרטיס חכם ענה על הצורך במידע בזמן אמת עבור המתפעלים, והחל את השימוש בטכנולוגיה כדי לווסת את מספר הזוגות בין התחנות.

ב-2005, ליון, בצרפת, הציגה את ה-Lyon Vélo’v, עם אופניים המצוידות במרכיבים חשמליים המאפשרים לתחנות לזהות את האופניים, לאסוף מידע על מרחק הנסיעה ועל מצב האופניים (אורות, דינמו, בלמים וכו'). המערכת איפשרה לעקוב אחר האופניים, ולאסוף אינפורמציה מפורטת אודות השימוש. ערים אחרות כמו נוקסוויל, טנסי, וסן פרנסיסקו גם החלו להציג אופניים חשמליות. דור זה של שירות אופניים משופר סימן את הופעת התחנות הגמישות, עמדות מסכי המגע, טכנולוגיות נוספות לאיזון בין התחנות ושילוב כרטיס המאפשר הן שימוש באופניים והן נסיעה בתחבורה ציבורית.

אופניים טובים לכלכלה

אופניים טובים לכלכלה

השימוש באופניים, שהפך פופולרי מאד בשנים האחרונות מתברר לא רק כמועיל לבריאות, לכושר, לצמצום התנועה והתאונות ולהפחתה הזיהום אוויר, מסתבר שהוא אפילו תורם לכלכלה. מחקרים שנעשו בארה"ב מוצגים על ידי ה- League of American Bicyclists.

בתרשים ניתן לראות, לדוגמה, כי אופניים ותיירות תרמו כ924 מיליון דולר לוויסקונסין, ועוד 409 מיליון דולר בתרומה בריאותית. אופניים מייצרים 400 מיליון דולר באיווה, ומביאים 60 מיליון דולר בתיירות לצפון קרוליינה. מחקרים מראים כי רוכבי אופניים מוצאים כל חודש יותר כסף מרוכבי אופנועים או הולכי רגל וממריצים את הכלכלה המקומית, וטיעונים אלה הם חשובים במיוחד כשמנסים לשכנע עסקים לאפשר סלילת נתיבי אופניים בחזית חנויותיהם, משום שעסקים בדרך כלל רוצים מקומות חנייה, והם אוחזים בדרך כלל בתפיסה כי הלקוחות באים ברכב.

אבל יש ממצאים מפתיעים עוד יותר. תשתיות אופניים התגלו כקשורות לרמות גבוהות של יצירת מקומות עבודה, ביחס לאמצעי תחבורה אחרים. מחקר שנערך בשנה שעברה בחן 58 פרויקטים נפרדים, ומצא כי מיליון דולר המושקעים בתשתיות אופניים מייצרים 11.4 מקומות עבודה, מול 10 מקומות עבודה שמייצר אותו סכום המושקע בפרויקט להולכי רגל, ומול רק 7.8 מקומות עבודה לכל מיליון דולר המושקעים בכבישים.

בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון

בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון

יתרונות האופניים לא נעלמו מעייניהם של ראשי ערים, ואפילו מדינות ברחבי העולם. רם עמנואל, ראש עיריית שיקגו הכריז כי הוא רוצה להפוך את שיקגו לעיר הידידותית ביותר לאופניים, עם תכנית גרנדיוזית להרחבת רשת נתיבי האופניים. מינסוטה, ארה"ב, מיתגה את עצמה כ"מדינה שאוהבת אופניים", וראש עיריית לונדון, בוריס ג'ונסון הציג תכנית בהיקף מיליארד ליש"ט להשקעה בתחבורת האופניים, במטרה להאיץ את מהפכת האופניים בעיר, ולהפוך את לונדון ל"עיר אופניים".

התכנית של ג'ונסון אושרה, והיא כבר גרמה לערים אחרות בבריטניה לנקוט באמצעים דומים. לידס, ניוקאסל, שפילד, מנצ'סטר, ליברפול, בריסטול, לסטר וברייטון, כולן משקיעות כעת יותר בנתיבי אופניים, ובהגבלת מהירות נסיעה לכלי רכב באזורים מסוימים, על מנת להגן על הרוכבים.

בלונדון, כחלק ממאמץ לשפר את התשתיות עבור רוכבי האופניים מחפשים דרכים לייצר חווית רכיבה טובה ובטוחה יותר. בפוסט קודם הצגתי את הרעיון של נתיבי אופניים מוגבהים שישמשו ככבישים מהירים לאופניים ויחצו את העיר, תכנית אחרת מציעה נתיבי אופניים מוגנים ובהם תחנות אוטובוס "מרחפות" יתגברו על הבעיה שתחנות אוטובוס ונתיבי אופניים מתחרים על אותו שטח.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במסצ'וסטס מקדמים רעיון של מיסוי על חניונים כדי לממן תשתיות לאופניים, ובניו יורק הופכים את מדחני החנייה הישנים למתקני קשירה לאופניים, עם ההשקה של שירות השכרת האופניים בעיר. כך, בכל העולם עיריות מפתחות תשתיות ושירותי השכרה שימשכו יותר ויותר רוכבים.

תכנית חומש תל אופן

תכנית חומש תל אופן

לעיריית תל אביב יש תכנית לחמש שנים לפיתוח שבילי האופניים בעיר, ולאחרונה השיקה את מערכת המפות הדיגיטליות, ה"דיגיתל", המציגה בין השאר את מפת השבילים. העירייה גם ערכה סקר לגבי השימוש באופניים בתל אביב בו נמצא כי כמעט 14% משתמשים באופניים כדי להגיע לעבודה או ללימודים, עלייה של 54% משנת 2010.

אבל תרבות האופניים מתפתח לא רק בתחום התשתיות לאופניים. גם האופניים עצמם עומדים בפני מהפכה טכנולוגית שיהפכו אותם לכלי רכב חכם. האופניים עליהן נרכב בעתיד הן שילוב של כלי הרכב המוכר והידידותי, עם טלפונים חכמים או טאבלטים מקושרים. אופניים יכילו בעתיד טכנולוגיות של קישור לאינטרנט ולסלולר שיאפשרו הצגת מפות ושירותי GPS , יטענו את המכשירים בזמן הנסיעה, ואפילו יטענו סוללות שיאפשרו עזרה חשמלית לרוכב בעליות, או סתם כשהוא מתעייף. האופניים גם יכולים לשלב מערכות למדידת דופק, או כלים שונים לשיפור אימון כושר. אופניים כמו או המשמשים בשירותי ההשכרה יכולים גם לשמש את העירייה לצורך איסוף אינפורמציה בזמן אמת לגבי זיהום אוויר, צפיפות בעיר וכיוצא בזה, ולשמש כלי חשוב בניטור הפעילות השוטפת בעיר. על השילוב בין אופניים, אנרגיה ותקשורת פורסם פוסט בדצמבר.

מאמרים קשורים: עתיד התחבורה, האנרגיה והתקשורת נמצא באופניים החכמים | באיזו עיר יש את שירות השכרת האופניים הטוב ביותר? | איך האופניים משנים את הערים? |  מינסוטה- המדינה שאוהבת אופניים | האם צריך ללמד תושבים איך לנסוע על אופניים?


החזון לעתיד מצוי בהיסטוריה – החזרה אל הפוליס, העיר העצמאית

הרעיון של מדינת הלאום, לפיו העולם מחולק כיום (ל-193 מדינות), ונראה לנו לעיתים כמובן מאליו, הוא למעשה רעיון חדש למדי. רעיון זה מבוסס על מימוש וקיום הריבונות של לאום מסוים בטריטוריה מסוימת, כלומר על לאומיות אתנית. אולם במציאות מעולם לא התקיימה חפיפה טריטוריאלית בין הלאומים והמדינות שנוצרו. מיעוטים לאומיים קיימים בכל מדינה, באופן שלעתים קרובות גורם לתחושות קיפוח, חשדנות ושנאה. גם מתוך הלאומים שיש להם מדינה, יש מיעוט מהלאום שחי במדינות אחרות.

תהליך היווצרותה של מדינת הלאום החל בימי הביניים המאוחרים, אז היה ערעור על הסדר הפאודלי וצמיחה של זהויות לאומיות באנגליה ובצרפת. השלב הבא בהתפתחותה של מדינת הלאום היה בשנת 1648, עם החלוקה המחודשת של אירופה למדינות, שבוצעה תחת הסכם שלום וסטפליה, והביא לידי ביטוי תפיסות חדשות לגבי מהות המדינה, והמדינות החדשות תאמו יותר את הרעיון לפיו מדינה אמורה להכיל לאום אחד. במהלך המאה ה-18 חלה התחזקות בתפיסה של מדינת הלאום. המהפכה הצרפתית ומלחמת העצמאות של ארצות הברית הביאו להקמתם של הדמוקרטיות המודרניות הראשונות, ולרעיון כי על המדינה לייצג את הלאום – רעיון התקף עד היום. במקביל, המהפכה התעשייתית והתפשטות הקפיטליזם הביאו לערעור הסדר החברתי הישן ולהתחזקות התפיסה הלאומית.

המאה ה-19 ראתה את התפשטות רעיון הלאומיות באירופה, ובעקבותיו גם את התפשטות מדינות הלאום. אביב העמים בשנת 1848 היה הניסיון הבולט ביותר ליישום של מדינות לאום שונות ברחבי אירופה. ביטויים אחרים למגמה זו היו איחוד איטליה בשנת 1861 וגרמניה בשנת 1871. מגמה זו נמשכה אל תוך המאה ה-20, ובאה לידי מיצוי לאחר מלה"ע ה-1, אז פורקו האימפריות האירופאיות והשטחים הפכו למדינות לאום. אמצע המאה ה־20 הייתה תקופה של התפשטות מדינת הלאום אל מחוץ לאירופה. סוף עידן הקולוניאליזם ותהליך הדה-קולוניזציה הביאו ליצירת מדינות לאום בכל חלקי העולם, מאפריקה ועד לדרום מזרח אסיה. רבים טוענים כי החל משנות ה-70 של המאה ה-20 תם עידן הצמיחה של מדינת הלאום. תהליך הגלובליזציה הביא לערעור על המרכזיות של המדינה ולצמיחת מערכות מתחרות, תהליך המכונה פוסט לאומיות.

אתונה - הפוליס של המאה ה-4 לפנהס

אתונה – הפוליס של המאה ה-4 לפנהס

בהיסטוריה הרחוקה יותר, המבנה הפוליטי של עיר מדינה, מדינה המורכבת מעיר אחת בלבד, היה נפוץ מאוד. לעתים, ערי מדינה הצליחו להקים אימפריות גדולות דוגמת אשור, רומא וקרתגו ולעתים נשארו קטנות והתאגדו בברית אשר כללה כמה ערים. סוג מיוחד של עיר מדינה הוא הפוליס היווני כמו אתונה, תבאי וספרטה. תושבי פוֹלֵיִס אלה היו בעלי מודעות פוליטית רבה וערים רבות נוהלו בדמוקרטיה ישירה. ערי המדינה המשיכו לשגשג באיטליה בימי הביניים (פיזה, גנואה וונציה), וכיום יש מספר מדינות שניתן לכנותן ערי מדינה: סינגפור, מונקו, והוותיקן. בגרמניה יש לשלוש ערים מעמד רשמי של עיר מדינה- ברלין, המבורג וברמן, ומעמד דומה יש לערים וינה ומקסיקו סיטי.

אם ללמוד מההיסטוריה, רוב המהפכות והשינויים העולמיים המרכזיים, מאז ימי הביניים, החלו או נחזו בבריטניה. האי הבריטי היה למדינת הלאום הראשונה, לדמוקרטיה המודרנית הראשונה, לאחת האימפריות הגלובליות, בה החלה המהפכה התעשייתית והקפיטליזם, וכעת בריטניה עוברת תהליך שעשוי לחזות את האופן בו ינוהל העולם בעתיד הקרוב.

בריטניה הודיעה השבוע על יוזמה נרחבת להעניק לכמה מעריה הגדולות יותר עוצמה בניהול גורלן הכלכלי. ל- 6 מעריה הגדולות של בריטניה – ברמינגהם, בריסטול, לידס, נוטינגהם ושפילד – הוענקה אוטונומיה גדולה יותר לגבי הכלכלה והתשתית שלהן. הדבר כבר ניתן מוקדם יותר לליברפול ומנצ'סטר.

ערים מהוות באופן גובר והולך יחידת מפתח אורגנית של הכלכלה העולמית, וההכרה בכך הגיעה אל מקבלי ההחלטות בממשלה הבריטית. סגן ראש ממשלת בריטניה ניק קלג ציין כי ערים "משמשות כתחנות הכוח של אנגליה – כך שזה רק הגיוני שהערים יחליטו עבור עצמן כיצד לחזק את הכלכלה המקומית שלהן". מדיניות המדרבנת חדשנות, יצרנות ופיתוח כלכלי היא אפקטיבית יותר ברמה המקומית מאשר ברמת המדינה. ראשי ערים נמצאים בקשר הדוק יותר עם הכלכלות המקומיות, והם לעיתים קרובות פרגמטיים יותר, ופחות מונעי אידיאולוגיה מחברי ממשלה.

"עד לא מזמן, תחרותיות הייתה מחוץ למגרש של ראשי הערים בגלל הפקטורים המגדירים אותה הוחלטו ברמת המדינה" אמר ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג לאחרונה. "אולם כיום, כשיותר מחצי מאוכלוסיית העולם חיה בערים, המניעות 80% מהתפוקה העולמית, ועסקים יוצרים צמיחה סביב שווקים עירוניים, ערים לא יכולות להרשות לעצמן להפקיד את עתידן בידי ממשלות".

בסיפרו "אם ראשי ערים שלטו בעולם" ( If Mayors Ruled the World), טוען חוקר המדינה בנג'מין ברבר כי ערים וראשי ערים חייבים להיות כלי אלמנטרי בהנהגה העולמית ובממשל בינלאומי במאה ה-21. נראה כי בבריטניה התהליך כבר בעיצומו.

גם בישראל מתנהל מאבק מצד ראשי ערים על רפורמה שתעביר יותר סמכויות מהמדינה אל הערים. פורום ה-15, המייצג את עיריותיהם של 40 אחוז מתושבי המדינה (כ-3 מיליון תושבים), הוא הגוף המרכזי הפועל לרפורמה ביחסי המדינה והערים העצמאיות. הערים החברות בפורום ה-15 מהוות מרכזים מטרופוליניים המעניקים שירותים לכ-80 אחוז מתושבי ישראל, ולמרבית העסקים והחברות במשק.

מטרת הרפורמה היא לבזר סמכויות לערים העצמאיות, להסיר חסמים ביורוקרטיים, ולאפשר לעיריות לתת שירות טוב יותר לתושבים ולמבקרים בתחומן, וכן לעודד את צמיחתו והתפתחותו של המשק כולו. בין היתר אמורה הרפורמה להעניק לעיריות סמכות לבצע שינויים בגבייה ובתקצוב, לשפר את פעילותם של התאגידים העירוניים, לתת לעיריות משקל גדול יותר בתכנון העקרונות האורבניים בתחומן, לקצר תהליכי חקיקת העזר של העיריות, לקדם מיזמים חדשניים בתחומי התחבורה, התשתיות ואיכות הסביבה ועוד.

מאמרים קשורים: מיפוי הכוח הכלכלי של הערים | איך יראה העולם ב-2050? הרבה יותר עירוני | הערים התחרותיות בעולם | האם עיר יכולה לשנות דימוי של מדינה? | המיצוב מחדש של ערי התעשייה הבריטיות