13 ערי הענק של סין. דו"ח האקונומיסט. חלק א'

בשנת 2000 היו בסין 3 מגה פוליס, אולם עד 2020 יהיו בה 13. דו"ח האקונומיסט מנתח את שלבי ההתפתחות הדמוגרפית שלהן וההשפעות של התרחבתן.

הצמיחה והשקיעה של ערים בעבר הייתה מבוססת בעיקר על יכולתן למשוך את האמביציוזיים וחסרי המנוחה ממקומות אחרים. ערי סין נמצאות בעלייה. הצמיחה שלהן הונעה הן על ידי הגירה של אלו שחיפשו חיים טובים יותר והן על ידי יוזמות ממשלתיות שעודדו את התרחבות המרחב העירוני. הממשלה מקווה שצמיחת הערים תוביל לצריכה מרוכזת יותר, ותעזור לאזן את הכלכלה הסינית לקראת צריכה פרטית.

ההתקדמות הייתה מהירה. קצב העיור במדינה עבר את ה-50% לראשונה ב-2011, מרמה של כ-33% רק לפני עשור. למרות שאוכלוסיית סין אינה גדלה יותר, אוכלוסיית הערים צפויה להמשיך ולגדול לפחות עוד 10 שנים.

חלק מהערים צמחו מהר יותר מאחרות. שנזן כמעט הכפילה את אוכלוסייתה משנת 2000. עם זאת, הפיתוח גם התפשט ברחבי המדינה כולה, וכיום הערים הצומחות במהירות הגדולה ביותר אינן עוד ערי החוף המזרחי. חלק ניכר מהאוכלוסייה העירונית נע כעת לכיוון מספר נקודות מפתח במדינה. מספר ערי הענק בסין יצמח מ-3 בשנת 2000 ל-13 בשנת 2020, ויחד הן יהוו שליש מכל אוכלוסיית הערים עד סוף העשור. המגה פוליס מוגדרות כערים או מרחבים מטרופוליניים בהם חיים יותר מ-10 מיליון תושבים.

ערי הענק יהיו מפוזרות במדינה. המגה פוליס של מרכז המדינה, זנזו, לדוגמה, תמשיך להיות עיר צעירה גם בעוד 10 שנים, כש-32% מאוכלוסייתה תהיה צעירה מגיל 30, לעומת 25% בגאונזו. רמות ההכנסה יהיו שונות מאד גם כן. פחות ממחצית המגה פוליס צ'ונגקינג ירוויחו 5,000 דולר לשנה בשנת 2020, לעומת 67% בווהאן. כל הערי הענק שיעלו בעשור הבא יהיו בלב המדינה, ומרכז העצבים של סין יהיה עני יותר וצעיר יותר.

היחסים בין ממשלת סין לתושביה הם מתוחים. תכנית הגבלת הילודה קיימת משנת 1978. המערכת הלאומית לרישום נדל"ן פועלת לוויסות ההגירה הפנימית. מגמת העיור בסין היא חדשה יחסית, כשמדיניות הממשלה הקומוניסטית הייתה מכוונת באופן היסטורי כלפי חקלאות ופיתוחה, על פני פיתוחה הערים. ב-1990, עם התיעוש של החקלאות והירידה בצורך בידיים עובדות בחקלאות, השתנתה המדיניות של המשטר לכיוון האורבניות, עם קווים מנחים שמטרתם "לשלוט בגידול של הערים הגדולות, לפתח ערים בינוניות ולעודד את צמיחת הערים הקטנות". מדיניות זו מבטאת את חשש המדינה מריכוז האזרחים המספר מצומצם של ערים.

לא כל ערי הענק דומות זו לזו. המרכזים החדשים הם צעירים ועניים יותר מאלה המבוססים. המרכזים הראשונים להתעורר היו סביב בייג'ינג ושנחאי, והינם מבוססים זמן רב כבירות הפוליטיות והכלכליות של המדינה, הצומחות החדשות לעומת זאת מוזנות בעיקר מתהליך עיור מקומי.

אוכלוסיית סין עצרה מלגדול, ובין 2000-2012 גדלה אוכלוסיית המדינה בשיעור של 0.57% לשנה, אולם באותו זמן אוכלוסיית זנגדו לדוגמה, גדלה ב-9.4% לשנה, ויותר מהכפילה את גודלה בעשור. צ'אנד זו טאן עברה את אותו תהליך כשאוכלוסייתה זינקה מ-3.7 מיליון ל-8.3 באותה תקופה. הדו"ח צופה כי בכל אחת מערים יחיו יותר מ-11 מיליון תושבים ב-2020. ערי פנים הארץ יצמחו במהירות הגדולה ביותר בעשור הקרוב משום שהן ימשיכו למשוך אוכלוסייה כפרית.

המגה פוליס המפותחות ימשיכו לצמוח, אבל יחוו התפשטות פחות דרמטית עם התבגרות הבנייה ותנועת הייצור לפנים המדינה. ערים אלו יפנו יותר לשירותים, ומהגרים יותר משכילים יבואו בעקבות כך. שנחאי תחווה האטה בצמיחת האוכלוסייה לקצב של 1.2% בשנה, וגאונזו 1%.

ערי הענק של סין

הבדלי התזמון וקצב צמיחת האוכלוסייה בערים מתורגם להבדלים דמוגרפיים ביניהן. שנזן הייתה אחת הראשונות למשוך מהגרים למפעלי התעשייה שלה. בשנת 2000 היו 60% מתושביה בין הגילאים 15-29, ובקושי 1% מעל גיל 65. בניגוד, שנייאנג היה מרכז לתעשייה כבדה מאז 1930. לאחר תקופת התדרדרות של העיר בשנות ה-90, היא התעוררה מחדש בעקבות השקעות זרות מסיביות. העיר כבר נמצאת בשלבים מתקדמים של פיתוח דמוגרפי, ואוכלוסייתה מבוגרת מהממוצע הארצי. בשנת 2000 רק 23% מתושביה היו בין גילאי 15-29, ו-9% היו מעל גיל 65 (הממוצע הארצי היה 25% ו-7%).

עד 2020 המגמות יתחזקו, כשהאוכלוסייה בגילאי העבודה בכמה ערים יגיעו לשיא גודלן. שניאנג תהיה הראשונה לחוות הצטמקות בגודל האוכלוסייה בגילאי העבודה, משנת 2015, עם התבגרות האוכלוסייה בעיר. ב-2020 יגיעו 17.4% מתושביה לגיל פרישה ובשנחאי 17.1%. ערי הענק האחרות ימשיכו להיות מאוזנות עם כ-11-13% מבוגרים ויותר מ-70% תושבים בגילאי העבודה.

קיימת דאגה ממשית לגבי התבגרות האוכלוסייה, המתבטאת בביטוי כי סין "תזדקן לפני שתתעשר". עם זאת הדאגה המיידית היא פיתוח מעמד הביניים, המשפיע על הצריכה והוא שיקבע האם כלכלת המדינה תתייצב לקראת צריכה כמנוע לצמיחה.

בשנת 2000 איש כמעט לא הרוויח יותר מ-30,000 יואן לשנה (4700$). רק בשנזן היו קצת יותר מרבע מהתושבים עם רמת הכנסה כזו. העיר היחידה שהתקרבה לרמות הכנסה כאלה הייתה גאונזו, עם 5.3% מהתושבים עם רמת השתכרות דומה. בכל שאר הערים, כולל בייג'ינג לא היו יותר מ-1% מהתושבים עם משכורות כאלה.

מגמות בשכר בערי הענק של סין עד 2020

עד 2010 שנחאי וגואנזו הדביקו את הפער עם שנזן. היחס של המרוויחים ברמה הבינונית הגיע ל-40%. רק שנת 2011 שנזן הייתה לעיר הראשונה בה רוב האוכלוסייה הרוויחה יותר מ-30,000 יואן (4700$) לשנה. עד 2020 50% מתושבי ערי הענק של סין כבר יגיעו לרמת הכנסה זו, כשבשנחאי הרמה תגיע אל מעבר ל- 70%, ובייג'ינג ושיאן עם 69%. עם זאת, לא כל ערי הענק ישיגו רמת הכנסה זו עד 2020. בזנגדו, האזור המטרופוליני של שניאנג וצ'ונגקינג, תהיה הכמות האוכלוסייה הקטנה ביותר שתגיע לרמת הכנסה בינונית. שנגיאנג תחווה בעיה מהותית, כשהיא גודל האוכלוסייה העובדת תתחיל להצטמצם עוד לפני שרובה תגיע לרמת ההכנסה הבינונית (30,000 יואן), כלומר העיר תזדקן עוד לפני שרוב אוכלוסייתה תגיע למעמד הבינוני. המשך

מאמרים קשורים: 13 ערי הענק של סין חלק ב' | מאיפה יגיע הגל הבא של הצמיחה העירונית? | מיפוי הכוח הכלכלי של הערים עד 2025 | ישראל תפתח קונסוליה בצ'נגדו | איך יראה העולם בשנת 2050? הרבה יותר עירוני