20 שנה לפירוק ברית המועצות- מה מצב המדינות שהרכיבו את הגוש?

20 שנה חלפו מאז אותם 3 ימים שהרעידו את העולם, ואת ברית המועצות, והובילו להתפרקותה. אבל האם התפרקות ברית המועצות היטיבה או הרעה את מצבן של 15 המדינות שהרכיבו בעבר את הגוש הגדול בעולם, ושהפכו למדינות עצמאיות?

הגרדיאן הבריטי בודק את מצב המדינות הללו, בפרספקטיבה של 20 שנה, בהתבסס על נתונים של הבנק העולמי, UNHCR, סקר הפשיעה של האו"ם, ומדד האושר העולמי ומשלבם עם הדיווחים השונים על מערכות הבחירות בכל מדינה מאז 1991, כדי לבדוק היכן הדמוקרטיה התבססה ובאיזה מדינות היא אינה רצויה.

באופנים רבים, התפרקות ברית המועצות הייתה טראומטית. כמו נישואין, כל כך הרבה היה בבעלות משותפת, עד שקשה היה להפריד ולחלק את הרכוש המשותף. תעשיות, יחידות צבאיות, אוכלוסיות שלמות, היו מפוזרים ברחבי האימפריה. מעבר לכך, המשבר הכלכלי הוביל את ברה"מ אל סף תהום. התוצר הלאומי צנח עד כדי 50% בשנות ה-90 בכמה רפובליקות, כשרוסיה מובילה את ההתדרדרות עם התמוטטות התעשיות, היפר-אינפלציה והעלמות מיסים. בסוף העשור, כמה מהכלכלות חזרו לצמוח עד לרמה של פי 5 מהרמה בה היו בשנת 1991. מחירי אנרגיה גבוהים עזרו ליצואניות נפט גדולות כמו רוסיה, קזחסטן, טורקמניסטן ואזרביג'ן, אבל גם מדינות כמו מולדובה וארמניה החלו לצמוח.

המדינות הבלטיות – מאז 1990, כלכלתן צמחה בכפי 4, אף כי הצמיחה לוותה במשברים. רמות האוכלוסייה, עם זאת, זה כבר סיפור אחר: כל 3 המדינות איבדו כ-10% מאוכלוסייתן, כשרק באסטוניה הייתה עלייה חדה בתוחלת החיים. הביצועים הדמוקרטיים היו מצויינים, אבל המדינות עדיין נמצאות במיקומים נמוכים בדירוגים בינלאומיים של רמה חיים ואושר.

אוקראינה, בלרוס ומולדובה – מדינות אלה, הגובלות עם האיחוד האירופי, סבלו את עצמאותן יותר מאשר התענגו עליה. אוקראינה ומולדובה סבלו מהצטמצמות הכלכלה במהלך שנות ה-90, כשהתוצר הלאומי שלהן נחתך בחצי. בלרוס, תחת השלטון האוטוקרטי של אלכסנדר לוקשנקו מאז 1994, סבלה פחות, אבל בסך הכל לשלוש המדינות נתונים כלכליים הגרועים בגוש הפוסט סובייטי, האוכלוסייה הצטמצמה ביותר מ-10%, ותוחלת החיים ירדה. למולדובה יש את הנתונים הטובים ביותר בבחירות חופשיות והוגנות, אבל גם הייתה הראשונה להחזיר את המשטר הקומוניסטי לשלטון.

הקווקז – הכנסות הנפט של אזרביג'ן הביאו את המדינה לביצועים הכלכליים מהטובים ביותר בגוש הפוסט סובייטי, וזו אחת המדינות היחידות בגוש בהן האוכלוסייה גדלה. ארמניה וגיאורגיה חוו התחלה של צמיחה במהלך שנות ה-2000, שהופרעה בשל מיתון עולמי ב-2008-9. סכסוך הגבולות באזור נגורנו קרבח בין אזרביג'ן וארמניה ואבחזיה בגיאורגיה גבו מחירים פוליטיים וכלכליים, כשבמקרה של גיאורגיה גם הובילו למלחמה היחידה באזור בין גיאורגיה ורוסיה (2008). ארמניה סבלה מרמות אבטלה הגבוהות ביותר מכל 15 המדינות, והדמוקרטיה התקדמה מעט – רק בגיאורגיה התקיימו בחירות חופשיות והוגנות. תוחלת החיים עלתה בחדות במדינות אלה, ותמותת תינוקות צנחה באופן משמעותי.

מרכז אסיה – קזחסטן וטורקמניסטן, עם עתודות האנרגיה עצומות שלהן, הרחיבו את כלכלתן ביותר מ-400% בתקופה זו. הצמיחה בשאר 3 המדינות- אוזבקיסטן, קירגיסטן וטג'יקיסטן הייתה צנועה יותר. האוכלוסייה צמחה בכמעט כל הרפובליקות, אולם תוחלת החיים לא השתנתה כמעט: תושבי הרפובליקות המרכז אסייתיות עדיין יכולים לסיים את חייהם בגיל 60, ולמרות שאלו הן המדינות עם רמות האושר הגבוהות ביותר מבין המדינות הפוסט סובייטיות, אף לא אחת מהן קיימה מערכת בחירות חופשית והוגנת מאז 1990.

רוסיה – תחת ולדימיר פוטין, הצליחה רוסיה לעצור את התדרדרות כלכלתה, שגודלה כיות כפול משהייתה בשנת 1990, ופי 4 גדולה מבשנת 2000. אבל זהו נתון חיובי נדיר במדינה שאיבדה 7 מיליון אזרחים מאז 1991, תוחלת החיים עדיין מתחת ל-70, ובעיות כרוניות של שימוש בסמים ואלכוהול . ברוסיה יש את הרמה הגבוהה ביותר של נשאי HIV  (יחד עם אוקראינה), שיעור הרציחות הגבוה ביותר ובתי הסוהר המאוכלסים ביותר, והמדינה נמצאת קרוב מאד לתחתית מדד השלום העולמי, והבחירות ברוסיה מלוות בתוצאות מזויפות.

מאמרים קשורים: איך הפכה מדינה קטנטנה למעצמת תקשורת? אסטוניה | דירוג 100 מותגי המדינה המובילים | מיתוג ערים ברוסיה | מיתוג טיביליסי | מעיירה לא מוכרת לבירה אזורית- אסטנה, קזחסטן